החלטה בתיק בש"א 3261/02

עניינה של בקשה זו הוא ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום, של כתב התביעה כנגד חברת  B.A.T Industries P.L.C (להלן: "BAT" או "המבקשת"), שניתן לבקשת קופת חולים כללית (בבש"א 572/02) (להלן: "כללית" או "המשיבה"), בתביעתה כנגד יצרניות הסיגריות בארה"ב ובישראל.

רקע עובדתי

1.         בשנת 1998 הוגש כתב תביעה כנגד המבקשת ואחרים. ביום 5.2.02, שלוש וחצי שנים לאחר הגשת כתב התביעה, ביקשה המשיבה, במעמד צד אחד, היתר המצאה אל מחוץ לתחום למבקשת ולנתבעות חוץ האחרות.

ביום 24.2.02 ניתן ההיתר, במעמד צד אחד, וביום 20.10.02 הגישה המבקשת, יחד עם הנתבעות האחרות, בקשה לביטול היתר ההמצאה.נ

            ביום 16.2.04 ניתנה החלטה על ידי בית משפט זה, בבקשות שהוגשו על ידי מספר נתבעות (בש"א 1628/03, בש"א 1686/03, בש"א 2685/03), שלא למחוק על הסף את התביעה.

טענות המבקשת

2.         בין טענות המבקשת ישנן טענות אשר עלו אף בבקשות של יתר הנתבעים, ובהחלטותיי בבש"א 3227/02 (להלן: "עניין גהל"), בבש"א 3241/02 (להלן: "עניין RJR") ובבש"א 3242/02 (להלן: "עניין ליגט") (להלן: "החלטותיי הקודמות"), כבר התייחסתי אליהן בפירוט רב, ויש אשר רלוונטיות רק לעניינה של BAT. בין טענות המבקשת אשר כבר נדונו ניתן למנות את טענת העדר העילה והעדר עובדות הקושרות אותה לתביעה, את טענות בדבר הפגמים המהותיים אשר נפלו בתצהירו של מר וורמברנד ואת טענת השיהוי.  בנוסף לכך, טוענת המבקשת כי ההסדר הדיוני מראה כי היא אינה בעל דין דרוש, וכן, לא מתקיימות בעניינה אף אחת מהחלופות של תקנה 500, מאחר והיא מעולם לא פעלה בישראל.

טענות המשיבה

3.         גם רוב הטענות של המשיבה, אינן חדשות, וביניהן הטענה בדבר גלגול האחריות, אשר מהווה בפני עצמה טעם להיות הנתבע בעל דין דרוש, הטענה בדבר השיהוי, תשובתה בקשר לתצהירו של מר וורמברנד וטענותיה בקשר לחלופות תקנה 500 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

דיון

המישור הנורמטיבי

4.         ההמצאה מחוץ לתחום משמעה הטלת המרות של השיפוט הישראלי על הנתבע היושב מחוץ לתחום השיפוט, ובכך מוארכת זרועו של השיפוט הישראלי מעבר לגבולותיו הטבעיים. על כן ההמצאה טעונה רשות מבית המשפט.נ

על המבקש, לקבלת היתר המצאה מחוץ לתחום, לעבור שלוש משוכות במצטבר על מנת לקבל היתר זה:

 א.        עליו להוכיח כי יש בידו עילת תביעה ראויה.ב

ב.         עליו להגיש תצהיר, התומך בבקשתו, שהוא מידיעתו האישית של המצהיר, לגבי העובדות הנטענות בכתב התביעה. 

ג.          עליו לעמוד בתנאים של אחת מן החלופות של תקנה 500 לתקנות .ו

מאחר והבקשה התבררה בהכרח שלא במעמד הנתבע, תרופתו היא להגיש בקשה לביטול הצו כאמור בתקנה 502(ב) לתקנות, וכך עשתה המבקשת. על מנת לבטל את היתר המצאה על המבקשת להוכיח כי המשיבה לא עמדה בשלוש הדרישות הללו.נ

בדיון זה שלפני בחנתי את טענותיה של המבקשת, לעניין אי עמידתה של המשיבה בתנאים הללו לקבלת היתר ההמצאה מחוץ לתחום. ברם, בטרם אדון בכך אתייחס לטענה המקדמית שהעלתה המבקשת בעניין השיהוי.ב

טענת השיהוי

5.         בהחלטותיי הקודמות, קבעתי כי אף אם ישנו שיהוי בהגשת הבקשה, עדיין ראוי לבדוק כל מקרה לגופו, ולבחון מהן הפעולות שננקטו ובפני אלו קשיים עמדו התובעים, ולאור פעולותיה של המשיבה, בכל בקשה ובקשה, קבעתי כי השיהוי אינו מצדיק את ביטול הבקשה.

בעניינה של BAT, נקבע בהסדר הדיוני כי עליה לתת לכללית אינדקסים אלקטרוניים של המסמכים במאגרי המסמכים במיניסוטה, ארה"ב ובגילפורד, אנגליה, זאת תוך 60 יום ממועד אישור ההסכם (סעיף 6 להסדר הדיוני). אלא, שלא רק שאינדקסים אלו לא ניתנו אלא אף תיאום הביקור במאגרים אלו נמשך כשנה תמימה. לדברי המשיבה, היתה לה עילה טובה כנגד המבקשת כבר בעת הגשת התביעה, מכאן, שהיה בידה להגיש את הבקשה להיתר המצאה באופן מיידי, אולם, נראה בעיני כי כאשר הוסכם שתינתן לה גישה למסמכי החברות, אזי סביר בעיני כי היא תמתין עם הגשת הבקשה למתן היתר ההמצאה עד אשר יהיו בידיה מסמכים אלו. מעת הגעת המסמכים ועד להגשת הבקשה חלפו כ 11 חודשים. זמן זה מוסבר על ידי המשיבה בכמות המסמכים, החומר הרב אשר כללו והצורך לתרגמם. לאור חשיבותה וגודלה של תביעה זו, אין אני פוסל את הטענה כי אכן משך הזמן הזה, על אף אורכו, נדרש לצורך בירור העובדות מהמסמכים אשר הובאו מהמאגרים.

לאור זאת, אני קובע,  כי אף בעניינה של BAT, אין השיהוי מצדיק את ביטול היתר ההמצאה.

העדר עילה

6.         בבקשה למתן היתר המצאה או לביטולו, אין המשיבה צריכה להוכיח את עילות התביעה. די לה שתוכיח כי תביעתה ראויה לטיעון. בעניין זה, אין חולק כי BAT אינה עוסקת במכירה או שיווק של סיגריות, וכי מעולם לא פעלה בישראל. לדברי המשיבה, העילה אשר תחת כנפיה חוסה המבקשת הינה עילת התרמית. לדבריה, BAT היתה זו אשר הנחתה את כל חברות הבת שלה כיצד לפעול ואילו מסרים עליהם לפרסם. ככזו, יש לקבוע כי היא אחראית לפרסומים המטעים אף באופן ישיר ולא רק כחברת האם של החברות אשר צורפו כנתבעות.

בעניין זה, חזרה המבקשת וטענה לגבי חוסר מעמדה של המשיבה לתבוע תביעה עצמאית בהיותה בגדר מיטיב.